נולד : 4.1.1979 ו’ טבת תשל”ט
נפטר : 1.4.2013 כ”א ניסן תשע”ג
אשקי נולד בבית החולים קפלן, ילד שביעי בקיבוץ גזר, בן בכור להוריו ג’ודי ודוד והיה אף בן-דוד ראשון לילד שגר אז
בקיבוץ. כשאחיו זב נולד, הוכתר כאח בכור ראשון בין ילדי הקיבוץ.
כתינוק הורשה אשקי להתגורר בבית הוריו רק את שמונת השבועות הראשונים לחייו, משם עבר לבית התינוקות בלינה
משותפת . בבתי הילדים הבוגרים יותר התחנך וגדל עד גיל שנתיים וחצי, אז נאלץ לחזור לבית ההורים ולבית החולים עקב
מחלת הלוקמיה בה חלה. לאחר מספר שנים הוא נרפא ממחלה קשה זו.
בתקופת גן הילדים בילה בגן רֵעים, וללימודי בית הספר ישב על ספסלי הלימודים בבית הספר היסודי בקיבוץ חולדה, יפה נוף בראשון לציון ובקיבוץ נצר סירני. את לימודי התיכון עבר בבית הספר בגבעת ברנר. במסגרות החינוכיות בקיבוץ, בית כוכבים בית שביט ונעורים, עבד בלול, בענף גידולי השדה ובפינת החי, שם התבטאה אהבתו הגדולה לבעלי-החיים
במסגרת שירותו הצבאי בחיל הלוגיסטיקה עסק בליווי אספקת דלקים, גם באזורי חזית כרצועת עזה. עם שחרורו והחזרה לקיבוץ עבד במקלט הצלה לחמורים וברפת. אשקי ניצל זמן זה גם להשכלה מקצועית ולמד קורס טבחות גורמה – תחום מקצועי שאהב מאוד, ושאף זכה להתמחות בו במסעדת שף צרפתית בירושלים. הוא אף זכה לעבוד בתחום במסגרת מטבח החינוך בקיבוץ . תחום מקצועי זה היה סיפור אהבה אמיתי. אשקי אהב מאוד לבשל, לחפש ולהתנסות עם צמחי תבלין ומרפא, ללמוד ולנסות מתכונים שאהב לאסוף ממקורות שונים. בשנים האחרונות אף אסף והוציא ספר מתכונים אהובים עליו בהוצאה מוגבלת בקרב הקיבוץ ומשפחתו. תחום נוסף שלכד את חוש היצירה שבו היה אומנות הריתוך וחרשות הברזל , אותה למד מפיטר ובה התנסה ויצר מיצגי אומנות מתכת שונים.
בגיל 31 אשקי חלה שוב במחלה ממארת, שלה גופו נכנע לבסוף וממנה נפטר.
מאהבותיו המיוחדות נזכור את אהבתו לטייל בארץ (ואף בלימודי התיכון למד במגמת ידיעת הארץ), אהבתו לכל בעלי-החיים, וכישרונו הרב בגידול צמחים מכל המינים. כל דירה שאשקי התגורר בה בקיבוץ הפכה מידית לפנינת חן ירוקה. . אשקי היה נטוע בנוף הקיבוץ, אהוד ואהוב על חבריו ועוד רבים בשל טוב ליבו ונכונותו לקום לעזרת הזולת.
אשקי נפטר בבית הוריו מלווה בהוריו ובאחיו זב ומאירה. מקום קבורתו בקיבוץ גזר .
זכרו יהיה איתנו לנצח נצחים.
