תולדות קבוץ גזר
תקופה ראשונה 1945-1961
קבוצת “הדסה” ישבה כפלוגת עבודה בחדרה מסוף 1940 עד 1946.
היא התאגדה ממספר חברות נוער עולה שארצות מוצאם במרכז אירופה ועלו ארצה בשנים 1938-1939.
הכשרתן הייתה במסגרת מפעל “עליית הנוער ” וגם התמזגו עם גרעין ותיק של ילדי הארץ יוצאי כפר הנוער “שפייה”.
תחילה נקראו קבוצת “הדס” ובהמשך קבעו שמם לקבוצת “הדסה” , לקבע את הקשר לתנועת “הדסה הצעירה” מארה”ב שתמכה בכפר הנוער “שפייה” .
בשנים 1941-1945 במסגרת פלוגת עבודה בחדרה עברה הקבוצה הכשרה ובה הכנה לעצמאות כלכלית ולהתיישבות קיבוצית עצמאית.
שם גם נתגבשה המסגרת החברתית של הקבוצה אשר מבחינה תנועתית פוליטית השתייכה אל גורדוניה חבר הקבוצות.
העלייה על הקרקע ב – 11.3.1945התקיימה בטקס חגיגי בו לקח חלק גם הרצפלד אבי ההתיישבות.
עד נובמבר1947 מצב הביטחון היה יחסית טוב. היו יחסים עם השכנים, היה שומר שדות דובר ערבית, זורי, שאחר כך נרצח מהמארב.
לערבים היו חלקות קטנות בתוך האדמות של גזר שהם עיבדו.
הבעיות הביטחוניות התחילו עם החלטת האומות המאוחדות.
ואז נכנסו ל”מצב הכן”, חוזקה הגדר סביב הקיבוץ, הביצורים השמירה והאימונים הוגברו וכל הנשק שהיה היה נשק בהסתר.
ה”נשק” בו השתמשו ובו התאמנו היו מקלות. כוחות צבאיים של הפלמ”ח שתפקידם היה להגן על השיירות לירושלים הקיפו את הקיבוץ.
הילדים והמטפלות פונו תחילה לקבוצת שילר ואח”כ לרמת השרון.
אבות והאימהות ששהו בגזר היו נוסעים לבקר את ילדיהם פעם בשבועיים.
ההתקפה על גזר
לקראת ההפוגה הראשונה הייתה הרגשה של שקט באזור.
מפקדת הלגיון החליטה לבצע מספר פעולות תוקפניות באזור גזר.
ב 10 ביוני 1948 יצאו שבע שריוניות ושתי פלוגות בלתי סדירות של הלגיון הערבי בפיקוד קצין בריטי מרמלה.
בהגיעם לאל ברייה לקראת בקיבוץ היו באותו זמן 68 חברים וחיילים מתוכם 13 בנות מצוידים בנשק קל בלבד. הצהרים החלו להפגיז את הקיבוץ ולאחר מכן פרצו פנימה.
הם קראו לעזרה וביקשו תגבורת, התשובה שקיבלו “החזיקו מעמד התגבורת בדרך” אבל היא לא הגיעה.
העמדות נפגעו ונהרסו ואנשיהם נהרגו.
המגינים עברו לתעלות הקשר ורק אחרי ההסתערות השלישית הצליחו התוקפים לחדור לישוב בזמן שהפצועים הועברו למקלט המרכזי.
הגיעה הוראה להיכנע והאנשים בתוכם הפצועים, רוכזו ליד חדר האוכל.
בנוסף, הגיעו גם לוחמים שנכנעו והם הועלו על מכונית והובאו לרמלה.
15 הבחורים הועברו למחנה השבויים בירדן ושהו שם 9 חודשים, ו-14 בחורות הוחזקו במשטרת לוד.
לאחר יממה עם ההפוגה הראשונה שוחררו והועברו לכפר הנוער בן שמן.
קבוצה קטנה של מגינים שנוכחה שלא תוכל להוסיף ללחום הצליחה לעבור את טבעת הכיתור ולהגיע דרך השדות לנען וחולדה.
אחרי הלגיון נהר אספסוף מכפרי הסביבה וערך ביזה בעוברו מבית לבית.
בערב פרצה יחידה מגדוד 1 של חטיבת יפתח אל הקיבוץ ושחררה את גזר כמעט ללא קרב.
בקרב נהרגו 19 חברי קיבוץ ו-9 חיילים שנקברו בקבר אחים.
החברים שנשארו החלו בכוחות נפש גדולים ובכוח החזון לשקם את המשק ולחזור למסלול הבניין והיצירה .
ענפי המשק
בשדות: פלחה, מטעים, מספוא, גן ירק, מכון מים
במשק החי: רפת, צאן ולול.
כמו כן משק מכונות לחקלאות ונגריה.
הוקמו בתי ילדים עם לינה משותפת ואף היו כיתות לימוד בבתים כוללים.
להגדלת מספר הילדים נקלטו ילדי חוץ שגרו בקיבוץ.
בשנת 1961 החל גל עזיבות מקרב החברים המייסדים והוותיקים ותוך חודשים מספר לא נותרו מהם במשק.
בין השנים 1961 – 1965 נותרו בגזר בני הגרעין הצרפתי ( עולים צעירים מצפון אפריקה ).
העדר אפשריות חברתיות וכלכליות להתפתחות המשק הביאו לבסוף לעזיבת גרעין זה את גזר .
גרעין התיישבות ישראלי החזיק בגזר בין השנים 1966 – 1970.
הוא תוגבר בכוח אדם זמני מקרב תנועות הנוער ואומץ לליווי והדרכה על ידי קיבוץ צרעה.
גרעין עולים דרום אפריקאי שיועד לחיזוק ההתיישבות , עזב לבסוף לצרעה וגם פרק זה תם בעזיבה כוללת .
גזר אמריקה היה כינוייה של קבוצת אמריקאים צעירים שיישבו את גזר בין השנים 1971 – 1973.
הם ניסו להקים ישוב חקלאי ברוח ערכי התזונה הצמחונית.
הקבוצה מנתה 40 עד 60 נפשות ונוהלה כקיבוץ , גם כי הליווי הצמוד היחיד שקיבלו היה של התנועות הקיבוציות.
משברים חברתיים הביאו לעזיבתם המשותפת .
